במשך חיי הקצרים זכיתי למספר מערכות בחירות. כשרבין עלה לשלטון, לא ממש התרגשתי, והנה, זו היתה אחת מתקופות השלטון המבורכות ביותר בעיני. מה שזכור לי במיוחד משום מה, זה הלילה בו נבחר אהוד ברק לשלטון. אני זוכר שאני, וכל מי שהיה סביבי היה פשוט מאושר. היתה זו תחילתו של עידן חדש. נסענו שיכורים משמחה במכונית, אנשים אחרים מצפצפים בצופרים כאילו מכבי ניצחה שוב את צאסק”ה.
לא יודע אם אתם זוכרים, אבל רבים מאיתנו עמדו בכיכר רבין, ושמענו אותו מבטיח שחר של עידן חדש, בערך 5 דקות לפני שהכניס את החרדים לממשלה בניגוד לדעת הקהל, ומשם, איך לומר, המצב הדרדר. קראתי מאמר מעניין שאמר שלמעשה, ברק היה נקודת השבר הכי גדולה בדמוקרטיה הישראלית ולא רבין. למרות המכה של רצח רבין, וייאוש מהליכוד, אנשים התגייסו והצביעו בהמוניהם, מנצלים את הכלי הנהדר של בחירות דמוקרטיות בכדי להחליף הנהגה, ולשנות כיוון מדיני. ואז הכל הלך לעזאזל, ועם ישראל נשאר עם “אין פרטנר”. ולא רק אין פרטנר פלסטיני, אלא לדעתי התחושה שגם אין לנו עצמנו תרטנר שלטוני. לא משנה למי נצביע, כולם אותו דבר. לא משנה מי בשלטון, כולם מוחשתים, כולם עושים אותו דבר. וזו בעיני הטרגדיה הנוכחית של הדמוקריה הישראלית.
תחושת האין אונים הזו. אותה תחושה שבגללה לצערנו מחכים כעת הישראלים למנהיג חזק.
אתמול, עם כל הכבוד לציניקנים, היתה שעתו של ברק אחר. מעל מליון איש התכנסו בוושינגטון בקור של מינוס עשר מעלות לצפות בהשבעה של ברק אובאמה. או שאולי באו כולם רק לוודא שאכן בוש הולך הביתה. לך תדע 
אני מניח שיחד איתי עוד איזה בנאדם או שניים צפו בטכס. ברחבי ארה”ב אפילו בתי קולנוע שידרו את הטכס במקום לשדר סרטים. וזה קורה באומה שבה שיעור ההצבעה הממוצע הוא כזה שלמעשה 20 אחוז מהעם שיצביעו מספיקים לבחור נשיא, מעטים קוראים עיתון ומקור החדשות המרכזי של אנשים בגיל 18 עד 40 זה תכנית קומדיה יומית. האמריקאים, אומה שכל כך הרבה נאמר עליהם, וכל כך הרבה עוד ייאמר, בחרו באיש הנכון.
הרגע ההסטורי הבלתי ניתן לויכוח הוא שאיש שחור עמד שם על הבמה, ועומד להנהיג את האומה החזקה בתבל. דור אחד אחורה הוא היה נדרש לשבת מאחורה באוטובוס, ושאר צרות. אי אפשר היה לפספס את ההתרגשות שאחזה בקהל מבחינה זו ואי אפשר לקחת מהאמריקאים את הקרדיט על המהלך ההסטורי הזה. עם כל הכבוד לשר ביטחון פרסי, עד שלא נבחר ראש ממשלה ערבי לא נשתווה להישג המרשים הזה. גם אם הוא יישב בבית הלבן ארבע שנים וישחק פלייסטיישן, ייעשן סיגרים,ויישן מאוחר, העובדה שהיה בחיינו נשיא שחור עוד תילמד בספרי ההסטוריה.
אבל הוא לא נבחר בגלל שהוא שחור. הבחירה שלו הרבה יותר דרמטית מזה. הוא עמד שם אתמול ונאם נאום קשה. הוא הסביר שהם במלחמה, שהכלכלה בזבל, שמערכת הרפואה קורסת, שהחינוך על הקרשים, שאין פנסיה לעובדים, ושהם במשבר אנרגיה ואקולוגי שמאיים על קיומנו. כל אחד מהאתגרים הללו לבדו היה מדכא כל אדם נורמאלי. “כן כן, אני תוך 4 שנים משקם מערכת חינוך שמטפלת בעם של 340 מליון איש. אחרי ארוחת צהרים, אני אבנה מחדש את מערכת הרפואה הציבורית ועם הדרינק לאור שקיעה אביא שלום למזרח התיכון ולעיראק”
אובאמה רק בנאדם, ולכן הוא גם יפשל. הוא לא יצליח לעשות את הכל, וכנראה שארה”ב של עוד 8 שנים לא תהיה ירוקה כמו אירופה, לא תהיה שוחרת שלום כמו עולמם של הקטקטים, וכנראה שרק סופרמן היה מסוגל לעשות מהפיכה במערכת הבריאות העלובה שלהם (אם יש לכם אומץ, צפו פעם ב”סיקו” של מייקל מור). הוא בוודאי יתפשר על דברים שיכאבו לרבים מבוחריו, וזו התחזית האופטימית. פה הוא לא מתגלה כפארש מוחלט, הוא לא נתפס במעשי שחיתות, או חלוקת טובות הנאה, או מתגלה כבובה של מערכות אינטרסים מחרידות. הוא רק בנאדם.
אבל הרושם הוא, שהוא בנאדם טוב. ושאכפת לו מאד מהמדינה שלו, וחשוב מכך, האמריקאים התעלו על עצמם, ובחרו במישהו שמבטיח לנסות ולשנות. אני מתפלל שלא יתאכזבו כמו שהתאכזבנו מהברק שלנו. אני מתפלל שהוא יעבור על וושינגטון כמו רוח סערה, ויגשים את ההבטחה שלו. העולם זקוק למנהיג כזה. כי האמריקאים לא חיים לבדם. הם אחראים למצב בעיראק, באפגניסטן, ומשפיעים בצורה אדירה על המצב אצלנו. הם המנוע הכלכלי הכי חזק בעולם, והוא זקוק לטיפול. והם, למרות שהם רק 300 מיליון וקצת מכל העולם, אחראים למעל חמישית מהזיהום בעולם.
מרתק אותי לראות שוב את נאום הנצחון שלו. הוא לא מזכיר את צבע עורו. הוא חוגג את נצחון הרוח האמריקאית במובן הכי חיובי שלה. ויש להם במה להתגאות. מי יתן והם אכן יתגלו שוב כעם מבטיח ומקיים. כולנו זקוקים לקצת מזה.
(לינק ישיר לסרט)
אני מזמין את כולכם ללכת ולראות את “מר סמית’ הולך לוושינגטון” עם ג’יימס סטוארט, ולהתבסם בקצת אופטימיות נאיבית ומתוקה. אני חושב שזה משהו שמאד חסר לנו, ולא מזיק לקבל ממנו קצת השראה לפעמים.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
