“אחינו”, אגדה, וקול ההגיון
בתחילת האגדה היה נחש ארוך, שהתפתל לאורך כל הארץ. מנהיגי השבט הבטיחו שהוא ישמור עלינו מכל השדים הרעים שמעבר לו. הוא התפתל לאורכה ורוחבה של הארץ. חתך שדות, חתך בתים, הפריד משפחות אחת מהשניה, אבל שמר עלינו. כך מנהיגי השבט הבטיחו. אי אפשר אחרת הם אמרו, להזיז אותו יפר את הכישוף, וילדינו יהיו בסכנה.
ותושבי הארץ זעקו מרה. רבים לא רצו לאבד קשר עם אדמותיהם, שם גידלו את מזונם. אחרים לא רצו לאבד את הקשר לבני משפחותיהם. ואחרים ידעו שלא יוכלו ללכת לעבוד יותר כי נכלאו בטבעותיו של הנחש.אך מנהיגי השבט התעקשו. חייכם חשובים לנו. שום שיקול אחר אינו משפיע. ורבים וטובים חשו בטוחים מכל רע תחת הכישוף החזק של הנחש הפתלתל.
תושבי הכפרים בכו מרה. הפגינו. חלקם צעדו שבוע שבוע לאותו מקום, למחות על כל אדמות הכפר שנעלמו להן, בכדי שאנשים אחרים יוכלו לבנות להם בתים עליהם. הם פנו לזקן השבט, וביקשו שישפוט. והמנהיגים טענו שוב: רק בטחון אזרחינו חשוב לנו. וזקן השבט לא האמין להם.
ועברו שנים, ושכחנו מכולם. הגדר, החומה, רובה כבר שם. מ700 קילומטר במקור, כבר הצטמצמה לאיזור ה350. ושוב ושוב, בבית המשפט, המדינה טענה בתוקף שרק שיקולי בטחון קובעים את מסלולה של הגדר. ושוב ושוב נחשפו תכניות מתאר של התנחלויות שכוללות שטחים של כפרים שנלקחו לעבר הגדר “שלנו”.
וכולנו כבר שכחנו שחיים אנשים בצד שני.
(עוד גדר שהצליחה)
ויהי ערב, ויהי בוקר, ויבוא שר צבא חדש. גבי אשכנזי. אדון “אחינו” מארץ נהדרת. והוא בחן את מצב העניינים וראה שהגדר זזה כהוגן. והיום היא כבר כמעט כולה על הקוים שמראש המליצו המועצה לשלום וביטחון (שמאלנים פרגמטיים למיניהם). שוב ושוב הגדר הגיעה לבית המשפט. שוב ושוב המדינה, ומערכת הבטחון כשופר שלה, טענה שתוואי הגדר בטחוני. ושוב ושוב התגלה שהיא נקבעה בצורתה בכדי להעביר מקסימום אדמה של כפרים לידי התנחלויות. שוב ושוב הגדר זזה לאיטה לכיוון הקו הירוק. למקום בו מראש היו צריכים להקים אותה, אם בכלל.
כמו שכל ילד בן 5 היה אומר לכם מראש, אם השכן שלך מפריע לך, אתה בונה גדר בגבול בין הבתים שלכם, לא בחצר שלו.
לאחר שנים של מאבקים, תושבי בלעין עדיין מפגינים כל יום שישי להשבת אדמותיהם. איזה אדמות אתם שואלים? מודיעין עילית. השכונות של חפציבה. שכונות שהוקפאו בעקבות משפטים ארוכים כי נבנו על אדמות לא לנו. והשיירה עוברת.
למה אני כותב על זה עכשיו אתם שואלים?
עכשיו, לאחר שנים, בשקט בשקט, גבי אשכנזי אמר שהוא מפסיק לומר איפה הגדר צריכה לעבור, כי השיקולים לתוואי הגדר הם בלי ספק, מדיניים. אם לצטט: “מה ש”הקפיץ” את אשכנזי היה הגילוי שתוואי הגדר ב”צופין צפון” לא נקבע לפי נימוק ביטחוני אותנטי, אלא כדי לאפשר הקמת פרויקט נדל”ני בהתנחלות צופין - שכונה בת 2,100 יחידות דיור שתוכננה במחצבה שמצפון ליישוב.”
ועוד פנינה של הגיון: “הגדר היא עניין מדיני, הוסיף, והדרג המדיני הוא שצריך לקבוע היכן היא תעבור. צה”ל, לדבריו, יידע להגן ממנה על היישובים והגדר. “
יש מאמר של ארגון “בצלם” שמסכם את הדיון על הנימוקים לתוואי של הגדר שווה הצצה (עמ’ 61 על מודיעין עילית הוא דוגמה קצרה ומאלפת). מיליארדים הושקעו בגדר הזו, ורבים נוספים יושקעו בלהזיז אותה. ואנחנו? אנחנו כבר עברנו לסיפור הבא. שלוש קריאות הידד לתחת של מרינה.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
