מדינאים בני 6
כשהייתי ילד קטן, ושיחקתי בארגז החול עם חברי לגן, היה ברור מאד מה קורה כשיש ויכוח. “הוא לקח לי”, “אני ראיתי את זה קודם”, ו”מי התחיל” די סגרו את מגוון הפירושים של המצב.
שלשום קראתי כתבה בהארץ שמדברת על זה שאובאמה נגד ישראל. למה? כי חלק מהיועצים שלו, ואולי גם הוא, הביעו ביקורת על מדיניות ישראל, לעומת בוש, שעמד לצידנו בכל שטות שעשינו.
אז בפשטות, מדיניות החוץ העולמית מנוהלת בידי אנשים בני 6. אם אתה אומר שאתה בעדי, ותומך בי, אתה חבר שלי. ואם אתה אומר שאני טועה, אני לא נותן לך לשחק במשאית שלי. אז אם נישאר באנלוגיה, אני ממש מחכה שיבוא איזה מבוגר אחראי למגרש המשחקים המדמם שלנו, שמבין שלהיות חבר אמיתי, או הורה, זה לפעמים לנזוף בילד כשהוא עושה טעות, מתוך דאגה, ואכפתיות.
חבר אמיתי לישראל יעזור לנו לצאת מהבוץ שבו אנחנו נמצאים, ולא רק יתמוך בכל מהלך מטומטם שעשינו. אז אולי ארה”ב תחזור למשהו מהסטטוס שהיה לה כמגשרת בינינו לשכנינו, ולא תהיה פרסונה נון גראטה בכל באיזור.
אינני מכיר מספיק טוב את אובאמה. אבל זה לא שמנה, כי זו לא הנקודה. לפסול אותו כי העז לומר מילה של ביקורת על המדיניות שלנו זו טיפשות. מי ייתן והדאגה הכי גדולה שלנו תהיה שבבית הלבן יישב מישהו שמעיז לבקר את המדיניות שלנו.
