הבוקר, בעודי מתנער מהלילה ומנסה להתעורר, הלכתי לראות את מזג האויר. הכותרת הראשית באתר “הארץ” היתה הכתבה הבאה. מעתה חיילים שמשתחררים יקבלו תעודת שחרור ב3 צבעים. זהב כסף וארד. זהב לקרביים, כסף לתומכי לחימה וארד ליחידות עורף. כמו כן יהיו כוכבים, לחיילים שהם כנראה כוכבים, וכותרת התעודה תהיה “השתחרר משירות חובה” או - “השתחרר משירות חובה בכבוד” כנראה למי שחסר כבוד. על הבדיחה הזו אחראי ככה”נ ראש אמ”ש (אכ”א לשעבר) אלעזר שטרן, שזכור לי מהאמרה החכמה שלו, שחייל קרבי שנהרג מכל סיבה שהיא גם חודש לאחר שחרורו, מגיע יותר מחייל גובניק שנהרג במהלך שירותו. מה אגיד ומה אומר. אני חש את כל החלקים הגבריים בגופי מתעוררים, בא לי לדפוק על החזה ולצעוק “בוגה בוגה”.
אודה ואתוודה. הייתי ג’ובניק. רציתי, כמו כולם, בימים שבהם התגייסתי, לשרת בקרבי. אבל יש לי אסתמה ולא היתה לי ברירה. נדפקתי עם כל הלוזרים ועזרתי לחיל המודיעין למצוא את אויבינו. ישבתי שם עם כל שאר נבחרי העם שכה אהובים על אנשים כמו ראש אמ”ש - הנקבות שלא יודעות לנהוג, וההומואים האלה שצריך להעמיד ליד הקיר ולירות בהם. בטוח מכל סכנה, חוץ מהקרינה של האנטנות מעל הבניין, ועוד העזתי ללבוש את אותם מדים שלובשים מיטב הגברים הלוחמים…
כבר אז, התחילו לתת יותר משכורות לקרביים. המגמה, כפי הנראה, לא השתנתה.
שני דברים מפריעים לי במגמה הזו. הראשונה, טריווייאלית: אם אני כ”כ לא חשוב, קחו את תעודת המילואים שלי, קחו את ה300 שקל לחודש ששילמתם לי, ותחזירו לי את השלוש שנים האלה שלקחתם מחיי. אה, ואני מניח שאתם גם לא צריכים אותי למילואים נכון? יש לי רק תעודת ארד.
אבל חשוב מזה: אני לא מזלזל לרגע באנשים שמסכנים את חייהם, בשמירה על בטחוננו. אבל בוא ונכיר בעובדות. הבעיה היא לא הגובניקים, והיא גם לא באמת כמה צעירים שמעדיפים לעשות משהו אחר. הבעיה היא אוכלוסיה שלמה שיושבת ולא משתתפת במשחק. ובעיה גדולה הרבה יותר מזה, שאיש אינו מעיז להעלות, זו העובדה שפעם חשבנו שאנחנו מתגייסים להגן על המולדת, ומתים בשבילה. היום, איש כבר אינו בטוח בשביל מה החיילים האלה מתים. החברים שלי שלא רוצים ללכת למילואים, לא יהססו לשניה אם יקראו להם כי הסורים על הגדרות. אבל ממש לא בא להם ליהרג בשביל חבורת מתנחלים מטורפים שיושבים על גבעה ליד רמאללה, ומשתינים על הפלסטינים. שורה תחתונה, זה לא הגנה על המולדת. זה לא למות בקרב על חומות העיר. וזה נכון לא משנה למי הצבעת.
ועד שלא נביא ליותר שוויון בחלוקת הנטל (ולא, אני כבר לא מדבר על המשפחה הבינונית במאה שערים שאני מאכיל כל חודש במס ההכנסה שלי), ועד שלא נחזיר את צה”ל להיות צבא הגנה ולא משטרת כיבוש, אתם יכולים לצבוע את תעודות השחרור שלנו גם בסגול זוהר, ולחלק תעודת שחרור פלטינום לכל מי שזיין קצינה והרג ערבי. זה לא יעזור.
