אחד הדברים שמנחים אותנו בתרבות המערב הוא חסכון בזמן. אתם אולי לא מודעים לזה אבל זה הדחף המניע של כל כך הרבה ממה שאנחנו עושים.

מכונית - מביאה אותנו מהר יותר ממקום למקום. מיקרוגל - מכין את האוכל מהר יותר. מכונת כביסה - חוסכת זמן שהיינו “מבזבזים” על הכביסה ביד. כל כך הרבה מהמכשירים שאנחנו קונים נועדו לחסוך לנו זמן. הכל מהר יותר.

יש לנו תפיסה איכותית על פעילויות, ומהר יותר זה טוב יותר. אני לא הולך להכנס לדיון המאד מרתק האם באמת לחסוך זמן זה תמיד טוב, ורק אביא לראיה כמה כיף לפעמים ללכת בשקט לאנשהו ולא למהר. ליהנות מהדרך. אנחנו קוראים לזה טיול, ורובנו עושים את זה בסופי שבוע :) מעניין שהרבה מפעילויות ה”פנאי” שלנו הן למעשה חזרה לעשיית דברים לאט לאט.
הפרדוקס, שאליו התוודעתי בשיעורי הפילוסופיה שלי באוניברסיטה הוא כזה: אחוז גדול מהזמן שלנו מושקע בנסיון לחסוך זמן. אתן דוגמה. המכונית נחשבת לחסכנית זמן קלאסית. מביאה אותנו ממקום למקום מהר, אין צורך להסביר. משפחה ממוצעת מוציאה שליש מההכנסה שלה על הרכב. אפילו נאמר שזה רק רבע. עכשיו, שערו בנפשכם - מכל שעת עבודה שלכם, רבע שעה שלמה יוצאת רק על להחזיק את האוטו. יום עבודה של 10 שעות, שלוש מתוכן משלמות על האוטו.

לולי היה לנו רכב, והיינו חיים חיים אורבאניים אמיתיים - גרים ליד העבודה, הולכים ברגל לסופר, מתניידים בתחבורה ציבורית למקומות חשובים אחרים,  לוקחים מונית פעם בכמה זמן, יכולנו ללכת הביתה כל יום 3 שעות מוקדם יותר, ובבנק היה לנו אותו סכום. אנחנו מבזבזים 3 שעות ביום במאמץ לחסוך זמן.

עכשיו, כמה שעות עבודה השקענו במכונת הכביסה שחוסכת לנו כביסה ידנית? כמה השקענו במדיח הכלים?

time_tunnel.JPG

המחשבה עלתה בראשי בעקבות דיון מרתק היה לי עם ידידי ניב. (אלהים, בד”כ אני פשוט מקשר לבלוג של בנאדם, ואצלו צריך לבחור - פייסבוק/פרנדפיד/טוויטר/בלוג1/בלוג2/בלוג3/אלהיום יודע מה). ניב חי ברשת. הוא ישות ווב 2.0 במלוא מובן המילה. הוא קיים ומתפקד ברשתות חברתיות, שולח לטוויטר תמונה של כל מקום בו הוא נמצא ביום,  משתתף בכל כנס, התגשמות החיה האינטרנטית.

יש לו מעל 1000 עוקבים בטוויטר. למי שלא בעניינים (כן ניב, יש אנשים כאלה קריצה), טוויטר היא תכנה שאליה אתה יכול לכתוב טקסט קצר, וכל מי שמחובר אליה ונרשם כמנוי שלך, רואה כל מה שאתה כותב בה. אתה בוחר לעקוב אחרי אנשים, ואנשים עוקבים אחריך. והיא כובשת את העולם שזה מדהים. אז לפני יומיים, ניב שמח מאד שהוא שלח לרחבי טוויטר שאלה - איפה לרכוש מחשב נייד, וקיבל 30 או 40 תשובות תוך 5 דקות. הוא ציין את כוחה של הרשת בהתפעמות.

כיוון שאני אוהב להיות פרקליטו של השטן, ציינתי בפניו שכמות הזמן שהוא השקיע בבניית אותם אלף עוקבים מתקזזת היטב עם האפשרות לחייג לחמישה חברים ולשאול אותם. הוא לא הבין מה אני רוצה מחייו.

אז פרדוקס הזמן מגיע גם לאינטרנט. בכדי להפוך את טוויטר למכשיר יעיל עליך לצבור קהל קוראים. לניב זה לקח קרוב לשנה לפחות, בה הוא כתב מעל 30 אלף טוויטים. בהנחה אופטימית שכל אחד לקח 15 שניות, זה כמות זמן נכבדה. היה עליו גם לקרוא טוויטים של אחרים כמובן. בזהירות מירבית ניב בילה נטו מעל שבועיים השנה מול טוויטר. נכון שעתה הכלי ישמש אותו גם לשאלות אחרות, אבל זה זמן שלא הושקע בדברים אחרים - חברים, ים, עבודה…

כל רשת חברתית כזו לוקחת מאיתנו זמן ומאמץ, שהיה יכול להיות מושקע ברשת החברתית המקורית (לא, זה לא מייספייס, זה החיים האמיתיים), או בכל תחביב אחר. זה לא בא בחינם, ואנחנו מוציאים היום יותר זמן מול המחשב מאשר כמעט כל פעילות אחרת.

השיעור הזה השפיע על חיי. הוא עזר לי למכור את האוטו ולעבור לטוסטוס ליותר מ3 שנים, והוא גרם לי לחשוב מחדש על קנייתם של לא מעט גאדג’טים לבית. ועל מה אני עושה עם הזמן שלי בכלל.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.