לומדים תמיד על ההסטוריה הרחוקה, בה כל מיני אנשים קדמונים עשו טכסים גדולים בכיכר העיר. מקריבים נערות צעירות, שבויי מלחמה, מעלים זבח לירח, לשמש, לאלי החקלאות.

משחק ההסטוריה אנשים מתקבצים בהמוניהם, ועושים מין טכסים המוניים. זה בד”כ קשור לדת. לפחות בעקיפין. לדעתי, הגיליוטינה והמוני האנשים שבאו עם פפקורן (טוב היו באים אם היה את זה אז) זה סוג של המשך.

aztec-sacrifice.jpg
ועתה, בעת החדשה, הרשויות נוטות לעשות בעיות לזבחים וקורבנות. אבל איזה דחף קמאי שבנו צריך טכסים גדולים. צריך כהן גדול.

יש בדיחה על ילד קטן ששואל את אמא שלו אם מייקל ג’קסון הוא איש או אישה, והאמא אומרת לו גם וגם. אז הוא ממשיל לשאול אם מייקל ג’קסון הוא שחור או לבן, והיא עונה לו גם וגם. אז הילד שואל אם מייקל ג’קסון הוא אלוהים.

הנה אירוע המוני בכיכר לכהן הגדול מייקל, שנערך לזכרו השבוע:


אבל זה לא מספיק לקרוא לזה תופעה נכון? מה עם האירוע הבא?


הכוהנת הגדולה עומדת על הבמה צבועה באדום, וההמונים חוזרים אחריה בטכס הקדוש. אז מה אם זה ריקוד מסרט קולנוע. אני לא חושב שהמקור חשוב לנו במיוחד. מן הסתם אבותינו הקדמונים חוו פעם גשם בקיץ אחרי שהרגו עז, ומשם הכל התחיל…

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.