אתמול קיבלתי הודעה בפייסבוק להצטרף לקבוצה שמגנה את הפרסומת החדשה של סלקום. אני לא רואה הרבה טלויזיה, ובכלל קבוצות פייסבוק בעיני זה קצת בדיחה. אני לא מאמין שככה נשנה את העולם. אבל בערב ראיתי את הפרסומת.

למי שפספס, סיור חיילים בג’יפ נוסע לאורך חומת ההפרדה. פתאום משהו פוגע בג’יפ והם קופצים החוצה. ואז הם רואים שזה כדורגל. הם בועטים אותו חזרה, והכדור שוב חוזר. שוב בועטים, שוב חוזר, ואז הם קוראים בקשר לעוד ג’יפ “יאללה משחק”. בעודם משחקים עם הצד השני שאינו נראה, מוזיקת מסיבות מתנגנת, והשדרן מסביר לנו ש”מה כולם בסה”כ רוצים? קצת כיף!”.

התמלאתי צמרמורת. בפעם השניה שעלתה הפרסומת עברתי ערוץ. כל כך מגעיל אותי העסק הזה. הייתי שם. בחומה. ביקרתי בצד השני. גם מצביע הבית הלאומי יודה, שהאנשים שבצד שני רוצים קצת יותר מקצת כיף. בלי קשר לגוון הפוליטי שלכם, אי אפשר שלא להבין שהאנשים בצד השני סובלים.

אם יהיה להם סלקום יהיה להם טוב? למישהו מהם בא לשחק כדורגל עם חיילים במדים? הפרסומת הזו עיוורת למציאות כמו צעירים ישראלים בהודו שמסוגלים בעיוורון תרבותי מוחלט לצעוק לאדם כפול בגילם, בגסות - “ג’י, ווטר”. לערבב מילת פניה של כבוד עם יחס של אדון למשרת.

האידיוט שכתב את הפרסומת, המטומטם שהפיק, חסר הלב שאישר, עיוורים לחלוטין למשמעות האמיתית של החומה הזו. עיוורים למי שמאחוריה. וזה אומר ש”הם”, מקימי החומה, הצליחו. מי שהקים אותה הצליח להשכיח לנו את מי שבצד השני.  אם אי פעם זכרנו.

abudis02-lr_wa.jpg
כבר שמעתי מכמה מהקוראים פה שאינם מצביעי חד”ש שקשה להם לפעמים עם מה שאני אומר. הפעם, אני לא מדבר על מי צודק, ומי אשם בכיבוש. זה לא חשוב אם האנשים בצד שני נחמדים. אני מדבר על זה שגם לאוייב שלך יש לנהוג באנושיות. והפרסומת הזו איבדה צלם אנוש.

עדכון - הנה לינק לסרטון. נפתח בחלון חדש.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.